מומחה למחלות זיהומיות ול-HIV, רופא בכיר במרכז רפואי תל-אביב
מאז גילוי מחלת האיידס והנגיף שגורם לה – HIV (Human Immunodeficiency Virus).
בתחילת שנות ה–80 של המאה הקודמת, כל התחום עבר את אחד המהפכים המרשימים ביותר בהיסטוריה של הרפואה המודרנית. מנגיף קטלני ומפחיד שבשקט הורס את מערכת החיסון של אדם ומביא לקריסתה ובסוף למוות, הפך HIV למעשה לזיהום כרוני שניתן לשליטה מלאה על ידי תרופות יעילות ובטוחות מאוד שמאפשרות לאדם החי עם HIV לנהל אורח חיים רגיל לחלוטין, עם איכות ותוחלת חיים שלא שונות מהאוכלוסיה הכללית, לעסוק בכל תחום, להקים משפחה ולהביא לעולם ילדים בריאים. למרות שהריפוי המוחלט מנשאות של HIV אינו בהישג יד, הם נחשבים כיום לאנשים בריאים למעשה שזקוקים לטיפול תרופתי קבוע (לרוב בימינו רק כדור אחד פעם ביום) ולמעקב רפואי מסודר.
יחד עם זאת, אפילו בימינו, נשאות של HIV כרוכה בצורך בנטילת תרופות באופן קבוע, ועדיין לצערנו גורמת ליחס סטיגמתי של הסביבה כלפי האדם שחי עם הנגיף. כמי שמטפל באנשים החיים עם HIV כבר מעל 20 שנה, ברור לי שהיום הסבל העיקרי של הנשאים נובע בעיקר מהסטיגמה החברתית שקיימת סביב הנושא, ולעתים קרובות גורמת להם לחיות עם בושה, בהסתרה ובחשש מחשיפה אפילו לאנשים הקרובים שלהם. לכן, אחת המטרות המרכזיות של הרפואה בתחום הזה, כמו גם של ארגון הבריאות העולמי, היא להביא למניעה של הדבקות חדשות בנגיף.
אפשר להתייחס לדרכי המניעה של ההדבקה ב-HIV בכמה רמות.
חשוב לציין כי השימוש בקונדומים ביחסי המין עדיין מהווה את הדרך היעילה ביותר למניעת ההדבקה ב-HIV והיא למעשה גם היחידה אשר מקנה גם הגנה בטוחה ויעילה משאר הזיהומים העוברים ביחסי מין (כגון עגבת, זיבה, הרפס גניטלי ועוד) וכמובן – גם מניעת הריון בלתי רצוי. לכן זוהי הדרך המומלצת לקיום יחסי מין בטוחים. אבל גם כאן לא הכל מושלם, כמובן.
טיפול מונע לאחר חשיפה (PEP)
מה לעשות אם מגלים שהקונדום נקרע או אם בלהט התשוקה שכחת אותו בכיס וגילית זאת רק לאחר המעשה? האם עכשיו "הכל אבוד" ו"אין מה לעשות חוץ מלהתפלל"? ממש ממש לא! כדאי לפנות בהקדם האפשרי לרופא/ה או למרכז הרפואי ולבדוק לגבי האפשרות של קבלת טיפול תרופתי מונע לאחר חשיפה (PEP = Post-exposure prophylaxis). לאחר הערכת הסיכונים, הרופא/ה יכול להמליץ על לקיחת טיפול תרופתי מונע למשך חודש (כדור אחד או שניים פעם ביום), ואם הטיפול יתחיל בסמוך לאחר החשיפה האפשרית (כמה שיותר מוקדם ולא יאוחר מ-72 שעות מהמגע המיני החשוד), זה עשוי בסבירות גבוהה להפחית באופן משמעותי את סיכויי ההדבקה ב-HIV 1.
הטיפול הזה זמין כיום להתחלה מיידית בחדרי המיון של בתי החולים ואף בחלק מקופות החולים (דוגמת מכבי) ברמת המרפאה ובהמשך – בכל בתי המרקחת של קופות חולים. לכן חשוב לפנות ליעוץ רפואי מוקדם ככל האפשר לאחר האירוע החשוד.
טיפול מונע לפני חשיפה (PrEP)
אחד הכיוונים בהם מושקעים מאמצים כבירים של טובי החוקרים בתחום הווירולוגיה בהשקעה כספית אדירה הוא מציאת חיסון יעיל נגד HIV. עד כה לא הושגו כאן פריצות דרך של ממש, אך לא אבדה תקוותנו. ההצלחות האחרונות בפיתוח חיסונים חדישים כולל בשיטות ה-mRNA נותנות פתח לתקווה שגם החיסון נגד HIV יהיה זמין יום אחד וייתן הגנה בטוחה מההדבקה.
בדיקות HIV
אם נסתכל על הסוגיה של מניעת ההדבקה ב-HIV במבט רחב יותר, אז חשוב לזכור כי הרוב המוחלט של ההדבקות ביחסי מין קורות כאשר מקור ההדבקה כלל לא מודע/ת שהוא או היא נשא/ית של הנגיף. לכן יש חשיבות עליונה לגילוי מוקדם עד כמה שניתן של הנשאים על ידי בדיקות בקהילה בקרב אנשים בריאים שנמצאים בסיכון, או למעשה כל האנשים שמקיימים יחסי מין. על פי ה-CDC (המרכז האמריקאי לבקרת ומניעת מחלות) מומלץ שכל אדם בטווח הגילאים 13- 64 ייבדק ל-HIV לפחות פעם אחת בחיים. במידה ולאדם (ללא קשר למגדר או נטייה מינית) יש יותר מפרטנר/ית אחד/ת לקיום יחסי מין- יש לבצע בדיקת HIV לפחות פעם בשנה. במקרים מסויימים, בהם הסבירות לחשיפה להדבקה גבוהה יותר, יתכן כי ההמלצה תהיה להיבדק בתדירות גבוהה אף יותר.2
הבדיקות כיום הן מדויקות יותר ומהירות יותר מאלו שהיו בעבר, וניתן לבצע אותן במקומות שונים, כגון כל קופות החולים או בתי החולים בארץ, בוועד למלחמה באיידס ובמרפאות לטיפול במחלות מין של משרד הבריאות. בחלק מהמקומות האלה ניתן לעשות גם בדיקות אנונימיות בחינם או תמורת תשלום מזערי, כך שהן נגישות למעשה לכל אחד ואחת.
טיפול כמניעה
הגילוי המוקדם לא רק מאפשר טיפול יעיל באדם החי עם HIV עצמו ומניעה של התפתחות מחלת האיידס אצלו, אלא גם מונע למעשה הדבקה של אחרים. הקונספט הזה נקרא "טיפול כמניעה" או Treatment as prevention, והוא עומד מאחורי התוכנית של 95-95-95 של ארגון הבריאות העולמי למיגור ה-HIV. על פי התוכנית הזאת, אם נאבחן לפחות 95% מהנשאים של HIV באוכלוסיה, ואם לפחות 95% מהם יקבלו טיפול תרופתי, ואם לפחות 95% מהמטופלים יגיעו למצב של עומס נגיפי בלתי מדיד (Undetectable), אז נוכל לעצור את התפשטות הנגיף באותה אוכלוסיה. ישנן מדינות לא מעטות, בעיקר במערב וצפון אירופה, שכבר השיגו את היעד השאפתני הזה או ממש מתקרבים להשגתו. גם בישראל אנו נמצאים במצב לא רע יחסית, אם כי בארץ חשוב מאוד להגביר עוד יותר את המספר והזמינות של הבדיקות לגילוי הנשאות (על מנת להגיע ליעד הראשון של מעל 95% אבחון של הנשאים).
בשנים האחרונות התקבלו כבר הוכחות חד-משמעיות ליעילות של הטיפול נגד HIV כסוג של אמצעי יעיל למניעת ההדבקה בנגיף. נשא HIV עם עומס נגיפי בלתי מדיד (undetectable viral load) למעשה לא יכול להדביק אף אחד אפילו אם הוא מקיים יחסי מין לא מוגנים עם פרטנר שלילי. אבחון וטיפול מוקדם מסייעים גם במניעת העברה של הנגיף מאם ליילוד, בתנאי שהאם מאובחנת בזמן (ועל כן מאז שנת 2022 משרד הבריאות ממליץ שכל אישה הרה תבצע בדיקת HIV בכל הריון). ההסבר המוכח לטיפול כמניעה הוא שבמידה שהטיפול מביא למצב שבו אין נוכחות של הנגיף בדם, אז הוא גם לא נמצא בזרע או בהפרשות בנרתיק, ולמעשה אין סכנה של העברה. ההבנה הזו הביאה לקונספט “U = U” או “Undetectable = Untransmissible” ומהווה אחת מאבני היסוד של מניעת ההתפשטות של הנגיף.3
ניתן אפוא לסכם כי היום ישנן דרכים רבות להימנע מהדבקה ב-HIV וחשוב להכיר אותן על מנת לשמור על הבריאות של כל אחת ואחד. אמנם לפחות מהבחינה הזאת העולם שלנו נעשה קצת יותר בטוח, אך עדיין המודעות לסכנות ההדבקה בנגיף שעודנו כאן מאוד חשובה.
כיום כל הדרכים להעברת HIV ידועות. הן כוללות יחסי מין לא מוגנים (כלומר, מגע מיני ללא קונדום), העברת הנגיף מהאם לילוד, שיתוף מחטים ומזרקים במהלך שימוש בסמים, וכן עירוי של דם, סרום או מוצרים רפואיים אחרים אשר יוצרו מדם מזוהם בנגיף (נכון להיום דרך הידבקות זו כמעט ולא קיימת, לפחות במדינות המפותחות, הודות לשיטות רגישות במיוחד לאבחון HIV). חשוב מאוד לדעת שהנגיף אינו מועבר בשום דרך אחרת, וזה אומר שאי אפשר להידבק ב-HIV במהלך פעילות חברתית רגילה, לחיצת יד, נשיקה, חיבוק, שיתוף כלי אוכל או מגבת, או שימוש בחדרי שירותים או מקלחות משותפים, בבריכה ציבורית וכדומה. כלומר, נשא HIV אינו מהווה כל סכנה עבור הסובבים, בין אם בחיי המשפחה או בעבודה.
אנשים רבים מתלבטים בשאלות חשובות הקשורות להדבקה ב-HIV. למשל, לעתים קרובות אנשים שנכנסים לזוגיות חדשה שואלים מתי ניתן להפסיק להשתמש בקונדום ולהיות בטוחים? כאן כמובן קשה לתת המלצות אוניברסליות שמתאימות לכולם וחשוב להדגיש כי כדאי מאוד להתמגן בתקופה הראשונית של הקשר עד לבניית אמון בין בני הזוג. בשלב הזה נכון להעלות את הנושא בשיח פתוח ולהציע לבן או בת הזוג לעשות בדיקות לשלילת הנשאות של HIV (יחד עם שאר מחלות המין באותה ההזדמנות) לפני שעוברים לשלב של מין לא מוגן ביניהם. כמובן, חשוב לזכור כי אפילו הבדיקות החדשות לאבחון HIV עדיין עלולות לפספס את ההדבקה שקרתה ממש לאחרונה (כלומר, עדיין קיים "חלון" של מספר שבועות לאחר הדבקה שבו הבדיקות עוד לא מראות תוצאה חיובית). אי לכך, לפעמים ישנו צורך לחזור על הבדיקה אחרי כחודשיים על מנת לוודא שאכן הכל תקין.
עוד שאלה שחוזרת על עצמה בקרב רבים שמגיעים להתייעץ עם המומחה בתחום: "קיימנו יחסים ונקרע הקונדום, אבל הוא/היא הרגיע/ה אותי ואמר/ה שהוא/היא על PrEP. האם אני יכול/ה להיות רגוע/ה?". אמנם הפרטנר אמר שהוא מגן על עצמו עם PrEP, אבל איך אפשר להיות בטוחים שהוא מקפיד על הכללים ונוטל PrEP כמו שצריך? כמובן שכאשר מדובר ביחסים מזדמנים וכאלה שאינם מבוססי אמון- אין להסתמך על הצהרות של הפרטנר/ית ויש לקחת אחריות על שמירת הבריאות שלך, להשתמש באמצעי המניעה האישיים שתוארו כאן קודם ולהיוועץ עם רופא מנוסה בתחום על אפשרויות לקבלת טיפול מונע.
נגענו כאן בחלק מהסוגיות של מניעת ההדבקה ב-HIV ובסך הכל ניתן לסכם שהמצב בשטח מאוד אופטימי. כיום, עם הידע והניסיון הרבים שהצטברו ומגוון הדרכים שבהן ניתן למנוע הדבקה בנגיף, היעד של אפס הדבקות חדשות ב-HIV נראה קרוב מתמיד.
מאמר זה נכתב על ידי מומחה למחלות זיהומיות. המידע משקף את דעתו של הכותב בלבד וחברת גיליאד אינה אחראית על המידע, שלמותו, מהימנותו והמקורות עליהם הוא מתבסס. אין לראות בתוכן המאמר המלצה רפואית, משפטית, טיפולית, או המלצה מכל סוג שהוא. לכל התייעצות לגבי הנושאים המובאים במאמר זה, יש לפנות לרופא המטפל או לאנשי מקצוע רלוונטיים.
IL-UNB-0844 | November 2025
