פעילות גופנית לאנשים החיים עם HIV – למה, כמה ואיך | HIV ואני

פעילות גופנית לאנשים החיים עם HIV – למה, כמה ואיך

פרופ' גל דובנוב-רז | מנהל מרפאת ספורט ופעילות גופנית, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר

פעילות גופנית לאנשים החיים עם HIV - למה?

חשיבותה הבריאותית של פעילות גופנית סדירה באוכלוסייה הכללית מוכחת היטב מזה עשורים רבים. היא מפחיתה בעשרות אחוזים את הסיכון למחלות כרוניות רבות ולתמותה בטרם עת. 

בקרב אנשים החיים עם HIV ומטופלים תרופתית, ניתן למצוא שכיחות גבוהה של יתר שומני הדם, עייפות, מצב רוח ירוד, כושר אירובי נמוך, דלדול שרירים, ירידה בצפיפות עצם וסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. פעילות גופנית סדירה יכולה לסייע בטיפול בכל אחד ממצבים אלו באופן נפרד, וכמובן שלכולם גם יחד. 

למרות יתרונותיה הרבים והמוכרים של הפעילות הגופנית, מוערך כי רק חלק קטן מהאנשים החיים עם HIV פעיל כמומלץ. זאת ועוד, מחקרים הראו כי משך היושבנות באוכלוסייה זו מגיע לכמעט 9 שעות ביממה... אז מה עושים? 

פעילות גופנית לאנשים החיים עם HIV - כמה?

ההמלצה לאוכלוסייה הכללית היא לבצע פעילות גופנית אירובית, כגון הליכה, רכיבה, שחייה, משחקי כדור, חוגי סטודיו וריקוד, בעצימות מתונה (דרגת מאמץ נוחה, עם התנשפות קלה) במשך לפחות 150 דקות בשבוע. רמת מאמץ נוחה שכזו בהחלט ניתנת לביצוע גם על ידי חולים במחלות כרוניות רבות. יש לחלק משך זה על פני כמה ימים בשבוע, כגון 50 דקות שלוש פעמים בשבוע, או 30 דקות חמש פעמים בשבוע. ניתן גם לבצע פעילות מאומצת יותר (בדרגת מאמץ המרגישה 'קשה', כגון ריצה, משחקי כדור תחרותיים וחוגים אירוביים מאומצים כגון זומבה, קיקבוקס וHIT-), ואז ניתן להסתפק ב-75 דקות בשבוע, לפחות. ניתן גם לשלב בין השתיים, כגון חוג מאומץ או שניים בשבוע, בשילוב עם הליכה מהירה או שחייה מתונה בימים אחרים. ניתן אף לבצע ביצוע ספורט תחרותי, אך כדאי להתייעץ קודם עם רופא ספורט.

בנוסף לפעילות האירובית, יש לבצע 2-3 אימוני כוח בשבוע לקבוצות השרירים הגדולות. מחקרים רבים הראו שמרשם פעילות זה מתאים גם לאנשים החיים עם HIV. פעילות שכזו משפרת מדדים בריאותיים רבים, מפחיתה עייפות ומשפרת מצב רוח, מגבירה את הכושר האירובי וכוח השריר, ומפחיתה גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם. אז איך עושים זאת?  

פעילות גופנית לאנשים החיים עם HIV - איך?

מוערך כי ישנם 8,000 סוגי ספורט שונים.. כל שנותר הוא לבחור את סוג הפעילות המתאימה לך ביותר לפי העדפה אישית: לבד או בקבוצה (עדיף!), עם או בלי מוזיקה, רגוע או קופצני, במים או ביבשה, וכדומה. שנית, יש לבחון את לוחות הזמנים (חוגים הם בעלי מועד קבוע, בעוד הליכה ניתן לבצע בכל שעה), נגישות, מיקום הפעילות, נוכחות כאב או מגבלה רפואית כלשהי, וכדומה. הנאה ונוחות הם מרכיבים חשובים ביותר לשם התמדה ארוכת טווח. לאחר זיהוי סוג/י הפעילות המועדפים, יש להתחיל בהדרגה, כמה פעמים בשבוע, למשל יום כן יום לא, ובתחושה שהמאמץ רק קשה במקצת ונוח. עם הזמן יש להגביר את משך הזמן והתדירות לפי ההמלצות מעלה. 

ההבנה כי פעילות גופנית היא חלק מהטיפול הרפואי באנשים החיים עם HIV, ובעלת יתרונות בריאותיים כה רבים, תסייע מאוד להעלות אותה בסדר העדיפויות היומי. ניתן להיעזר במרפאות הספורט לשם התאמת פעילות באופן פרטני למצב הרפואי.

*הכתבה פונה לגברים ולנשים